פסק-דין בתיק ת"א 3961-09

מבוא

1.      התובע, יליד 23.10.1991, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 2.6.1998, בשעה שחצה את הכביש בדרכו מבית הספר. במועד התאונה היה התובע קטין, בן 7 שנים.

2.      נתבע 1 הוא נהג אוטובוס זעיר (להלן- "האוטובוס") ונתבעת 2 היא מבטחתו. נתבע 3 הוא נהג רכב טרנזיט (להלן- "הטרנזיט"),  ונתבעת 4 היא מבטחתו.

3.      בין הנתבעים נטושה מחלוקת בשאלת זהות הרכב המעורב בתאונת הדרכים, וזהות חבותם של מי מהנתבעים לשאת בנזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונות הדרכים, בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן- החוק). עוד חלוקים הצדדים באשר לשאלת הנזקים שנגרמו לתובע בתאונת הדרכים.

4.      אקדים ואציין שלאחר עיון בטענות הצדדים ובראיותיהם מצאתי שהאחריות לתאונה מוטלת על נהג הטרנזיט, ולפיכך חייבים נתבעים 3 ו-4 לשאת בפיצויו של התובע, בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונת הדרכים.

האחריות

גרסת התובע

5.      בתצהיר עדות ראשית, פירט התובע שתאונת הדרכים אירעה בהיותו בן 7. התובע פירט שהוא אינו יודע מיהו הרכב שפגע בו, האם היה זה האוטובוס, האם היה זה הטרנזיט, או שמא פגעו בו שני הרכבים.

6.      במהלך דיון שהתקיים בפניי ביום 10.2.2011, העיד התובע אודות נסיבות התאונה. לשאלת ב"כ הנתבעים 3-4, האם זכור לו איזה מבין הרכבים פגע בו, השיב התובע כדלקמן: " המקרה זכור לי מתוך זיכרון שסיפרתי, אני זוכר מה אמרתי לאחרים וכיום אני זוכר זאת מהזיכרון של מה שאמרתי, אך לא ממש את האירוע".

7.      עוד השיב התובע כי זכור לו שהטרנזיט היה לפניו והאוטובוס מאחוריו. במהלך הדיון צייר התובע את נסיבות התאונה כפי שזכר אותן.

8.      ניכר היה בתובע במהלך עדותו שנוכח גילו הצעיר במועד התאונה, ונוכח הזמן שחלף מאז התאונה, אין הוא זוכר את נסיבותיה, אף אינו זוכר את זהות הרכב שפגע בו.

תיק המשטרה

9.      לתצהיר התובע, צורף תיק המשטרה ובו שורה של מסמכים. בדוח פעולה משטרתי שנכתב ביום התאונה, צוין שלאחר התאונה עמד הטרנזיט על הכביש באלכסון, סמוך למעבר החצייה. עוד צוין שנהג הטרנזיט מסר לשוטר את גרסתו לפיה עצר את הטרנזיט לפני מעבר החצייה על מנת לאפשר להולך הרגל לחצות בביטחה. ואולם לפתע חתך אותו אוטובוס מימין, לפני מעבר החצייה, ופגע בילד. אף שביקש מנהג האוטובוס להמתין במקום, עזב נהג האוטובוס את זירת התאונה.

10.  בתיק המשטרה נמצא גם דוח בוחן התנועה שבחן את תאונת הדרכים מטעם משטרת ישראל מיד לאחר התאונה. בוחן התנועה ציין ביומן החקירות כי בעקבות הבדיקה שערך מצא שהתאונה נגרמה על ידי הטרנזיט. (בפרק המסקנות צוין שבעקבות שחזור נמצא כי הגורם לתאונה הינו הולך הרגל).

11.   בטופס סיכום המחלה המצוי בתיק בית המשפט, צוין שהתובע נפגע פגיעת מעיכה בקרסול ובכף רגל שמאל, ונגרם לו שבר בשתי עצמות השוק.

12.  בתיק המשטרה נמצאו גם הודעות הנהגים המעורבים לכאורה בתאונה, נתבעים 1 ו- 3, אשר הכחישו בהודעתם את האפשרות כי פגעו בתובע.

13.  נתבע 1 ציין שלאחר שהטרנזיט בלם, עקף אותו מימין כדי למנוע התנגשות בו. מימין ראה ילד שוכב לפני חזית הרכב, בפינה הימנית קדמית של הטרנזיט.

14.  נתבע 3 העד שלאחר שראה ילד מתפרף לכביש בריצה, בלם בלימת חירום והסיט את ההגה שמאלה, כך שהטרנזיט סטה לנתיב הנגדי. כשירד מהכביש ראה את הילד על הכביש במרכז הנתיב הימני. הנהג השיב שהוא לא פגע בילד, אף לא ראה האם הילד נפל לפני שהאוטובוס הגיע למקום, או שהאוטובוס פגע בו.

15.  עוד השיב שהוא לא הרגיש שעלה עם רכבו על הילד.

גרסת נתבעים 1 ו-2